ההרצאה צריכה להיות מרתקת, סוחפת, מחכימה, מהנה ומוסיפה ידע לקהל...
חשוב שהנושא עליו מדבר אל הקהל יפתיע, יעניין ורלוונטי עבורו. 
הברק, הניצוץ בעיניו של המרצה. שמחת חיים שהמרצה מקרין.
סגנון הדיבור - ידבר עם עליות וירידות בקולו. שיהיה קשוב לרחש הקהל. לא לדבר באוטומט. בעל כריזמה מצד אחד. ולא מתנשא ושחצן ובטוח מדי בעצמו.להתייחס לקהל בכבוד. למצוא את הרגעים בהם יוכל לשתף את הקהל ולהעביר את הידע בדרך של חוויה. 
למצוא את הרגעים והמקומות בו יוכל לרגש ולגרום לקהל להתרגש בכל פעם מחדש, לגרום לרגעי צחוק ולרגעי בכי. "לגעת" בקהל בחלק מחמשת החושים. להביע אמפטיה...
להיות אמין למה שהקהל רואה בעיניים. 
והכי כדאי לשלב גם הומור. הומור מרכך בין הדובר ובין המקשיב. 

ומה לי יש להציע לקהל שומעי!?

אני מציע הרצאה בנושא הומור וצחוק שתעניין אתכם, שתרגש אתכם ושתצחיק אתכם.
- לעמוד מול קהל ולדבר זה פחד לא קטן, לעמוד מול קהל ולעניין אותו זה "פחד מוות."כדי להפוך את הרצאתי למעניינת אני מגייס לשם כך את כל כוחותיי, כשרוני, אהבתי והידע הרב שצברתי בתחום חקר ההומור והצחוק במשך שלושים שנה בעמידה מול קשת רחבה ביותר של קהלים.
זה לא מספיק להעביר ידע, החושים שלי הנחו אותי שהקהל חייב להיות חלק ממך ואני חלק ממנו. 
בהרצאותיי אני מביא את עצמי לידי עניין. להיות מקורי, ייחודי ויצירתי. 
להפתיע את הקהל בכל פעם מחדש, כל פעם מכיוון אחר. ועיקר כוחי זה להעביר את הידע בדרך של חוויה ואינטראקטיביות.

אני עומד חשוף ונקי מול הקהל שעה וחצי ויותר והקהל לא רוצה לקום וללכת. 
ואז אני אומר: "טוב!.. יש לי עוד שני קטעים, קטע אחרון והדרן. מה הייתם רוצים לראות..?"
והקהל עונה: "גם וגם. וגם וגם.." וככה חולפת לה עוד רבע שעה והקהל יוצא מגדירו... 
לא נעים לי לומר... בסוף כל הרצאה הקהל קם על רגליו ומוחא כפיים... ואני... קד בפניהם קידה לאות תודה והוקרה שהביאוני עד הלום...

פונים אלי ומספרים לי מה גרמתי להם במשך שעה וחצי ויותר... 
איש אחד ניגש אלי ואומר: "תשמע!.. אני לוקח קאנביס כדי להקל על הכאב...
ומה שעשית לי גרמת לי להתרגשות לצחוק גדול ולא היה לי רגע אחד של כאב ולרגע לא חשבתי שאני זקוק לקאנביס."
אחרת אומרת לי: "עשית לי את היום!.. מהרגע הזה אני לא מפסיקה לצחוק, ולוקחת את החיים בפרופורציות."

באם בהרצאות הומור אנו עסקינן לפניכם כמה וכמה דוגמאות. שישירו אתכם בידע בנושא ויגרמו לכם לחייך חיוך רחב ולצחוק צחוק מאושר.
בכל פעם שאני משתמש בהומור בהרצאותיי ובמופעי הבידור שלי. 
אנשים נגשים אלי ושואלים: "איך אפשר לייצר הומור?"
מיד אני עונה: תחשבו הפוך, תחשבו בדרך לא הגיונית.
* כולנו חושבים בתבניות. מה נכון ומה לא נכון, כל אחד והנכון שלו.

לכל אחד ואחת מאתנו יש חשיבה תבניתית. עוד בילדותנו לימדו אותנו לחשוב ככה וככה, הדריכו אותנו שככה הדברים אמורים להיות...
ואני מראה שאפשר גם אחרת. אנו יכולים להיות מופתעים מצורת חשיבה אחרת. ובכך לאפשר לקבל תשובה אחרת, נוספת.

אני מכוון את שומעי לחשוב בדרך לא שגרתית, בדרך לא הגיונית. לכל הפחות לנסות ולהעיז ולצאת מהקיבעון, מהנורמאליות, כל אחד והנורמאליות שלו. 
למשל: לחפש בלבול במילים, במעשים, בתנועה. אל פחד לטעות, אל פחד להיות מגוחך.
כידוע, הומור פירושו תפיסת עולם. איך אני חושב ומסתכל על העולם!? 
לחשוב לא הגיוני, לנסות לחבר שני דברים שמראש לא מתחברים יחד. "לחשוב מחוץ לקופסא..."
לדוגמה: אני פונה למישהו בקהל ומראה לו שתי אצבעות בצורתV  . 
ושואל: "כמה אצבעות אתה רואה?" התשובה שלו: "שתיים."
ואז אני מזיז את שאר אצבעותיי אשר בכף ידי ואומר לו: "גם אלה אצבעות."
ואז הוא מופתע, "נכון..!" הוא אומר. חיוך גדול נמרח על פניו. "איך לא חשבתי על זה קודם!?" 
אני הובלתי אותו לכיוון חשיבה מסוים. הוא חשב וענה בכיוון שכיוונתי אותו עם ה - V ולרגע לא שם לב שראה שיש לי חמש אצבעות בכף ידי.
והצחוק מגיע כשמגלים את התשובה. 

- דוגמה נוספת: מזה שנים רבות, כ - 30 שנים בהרצאותיי אני שואל את הקהל שאלה מאוד, מאוד פשוטה. "למה איש כורדי זורק את המיטה מהחלון?" (הקהל שותק... חסר אונים. לא בדיוק יודע למה אני מכוון) ואני חוזר אומר להם בפשטות. "למה כורדי זורק את המיטה מהחלון?" (שקט) ועונה להם תשובה: "כי הוא כורדי!" וככה שובר לרגע את המתח. "לא מתוחכם!?" אומרים לעצמם. די קל ופשוט. ואז אני "מחכה להם בפינה." ושואל את השאלה הבאה: "למה כורדי ישן על הרצפה?" וכולם עונים בביטחון מלא: "כי הוא כורדי!" ואני אומר להם: "לא! כי הוא זרק את המיטה מהחלון." 
המתח משתחרר כמו בלון שעדין לא קשרו, הצחוקים עולים ומתחזקים. זה מפתיע. כולם חשבו בדרך של ההיגיון שאותו כיוונתי בתשובה הראשונה. יצרתי את אותן תבניות שגדלנו ולמדנו עליהם.
וככל שהחשיבה הייתה כבדרך ההיגיון שלהם. הופתעו לשמוע את התשובה הסופית.
- כדי לפענח את ההומור צריך המוח שקולט את ההומור לשנות מהרגלי החשיבה הקונבנציונלית שלו ולעבור לחשיבה לא קונבנציונלית. 
ההומור מתעתע, הוא חמקמק. כמו לשאול מישהו. "תגיד!.. יש לך לפרוט 7 שקל לשתי חמישיות."
המוח של הנשאל לא מורגל לתפניות החדות. צורת החשיבה שלו היא קונבנציונלית. 
הוא לא מצליח לפענח. את הנאמר. ונדרש ממנו להבין את הנאמר מהלא נאמר. 
ובגלל זה התגובה היא צחוק מתוך הפתעה, מתוך מציאת פתרון שאין דבר כזה...הצחוק מגיע ממצב של הומור אחרי שהבין את מה בדיוק שאלתי ואם זה בכלל אפשרי. 
"איך יכול להיות?! לחלק 7 שקל לשתי חמישיות!? אין מספר כזה. לא הגיוני."
זו דרך היווצרותה של אי ההתאמה. 
כל מצב של הומור הוא "בעיה" שהקולט אותה צריך לפתור.
פענוח והבנת ההומור נמצאים מצבים קומיים או תבניות הומוריסטיות מורכבות, שמחייבות את המוח לחשיבה לא קונבנציונאלית. "חשיבה במסלול חדש." (כמו ה – Waze) "מחשב מסלול חדש."